<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער י'</h1>
<h2>דף צט:</h2>
הנותן לאומנין לתקן וקלקלו, חייבים לשלם, ואיתיה פרק הגוזל קמא. טבח אומן שקלקל חייב, והוא דעביד בשכר, ואיתיה נמי התם. ואי עבד בחנם פטור, מדיוקא. המראה דינר לשולחני וא"ל יפה, ונמצא רע, אם בשכר חייב לשלם אע"פ שהוא בקיא ואינו צריך להתלמד. ואם אינו בקיא, אפילו בחנם חייב לשלם, והוא שיאמר לשלחני עליך אני סומך, דאי לא, מצי אמר לא ידענא דעילואי (דהוא) [קא] סמכת. וכן [כתב] רי"ף פרק (האומנין) [הגוזל]. הטבח והשולחני שעשו בחנם וקלקלו, והם טוענים שהם פטורים מתוך שהם מומחים, עליהם להביא ראיה שהם מומחים. ואיתיה פרק הגוזל גבי ההוא דאמר זיל אייתי ראיה דממחית לתרנגולי ופטירת.
<h2>דף ק:</h2>
הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה, נותן לו דמי צמרו. ואם צבעו זה שהוא כעור [או לצבוע לו אדום וצבעו שחור או שחור וצבעו אדום], אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו בעל הבית ההוצאה. ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו בעל הבית השבח לבד כרבי יהודה. וכן הלכתא. תקנה זו פרק הגוזל. אם בעל הבית אינו רוצה בתקנה זו אלא שיתן לו דמי הצמר, אין שומעין לו, שאין אומן קונה בשבח כלי.
